אודות

על האנשים הגדולים מאחורי העסקים הקטנים במודיעין-מכבים-רעות, על דברים טובים,
על פינות אהובות בעיר ומה שהכי חשוב - כל מה שאפשר להגיע אליו בנעלי בית




יום שלישי, 11 באוגוסט 2015

לא לדאוגוסט במודיעין

הפוסטים הקרובים יעסקו איך לא...באוגוסט, וברעיונות שונים הכרוכים באפס עלות או
בעלות מינימלית, כיצד להעסיק ולבלות עם הילדים עד תחילת שנת הלימודים.

כאן באה לעזרתנו נינה אופק, אם צעירה לשלושה ילדים, תושבת העיר, בונה ומעצבת אתרי
אינטרנט במקצועה, שיצרה את אתר האינטרנט Fun in Modiin בו תוכלו למצוא מידע
על פארקים וגינות סודיות ומוצלות, פעילויות חינמיות ומסלולי טיול בעיר ובסביבתה.
תוכלו להתעדכן גם בעמוד הפייסבוק ולשתף בהמלצות שלכם.

אני מצידי, אוסיף את שני הסנט שלי בכך שאספר לכם על ספר ילדים מקסים לדעתי,
ועל הקשר (כן אני יודעת שזה נשמע קצת מוזר)... בינו לבין חתול ומיטה הודית מסורתית.

ילדי עברו כבר מזמן את הגיל הרך אבל זה לא אומר שאני נפרדת מכל ספרי הילדים.
את רובם הרי ממילא קניתי לעצמי.

אחד הספרים האלה הוא ספר של דיויד סלונים שבמקור נקרא He came with the couch
ובעברית הוא בא עם ספה.

























תקציר העלילה:

עד שסוף סוף, לאחר חיפושים רבים, מוצאת משפחתה של סופי את הספה
המושלמת (במחסן גרוטאות נידח), מתברר שהיא מגיעה עם תוספת שלא ציפו לה.

"מי זה שם מאחור?" שואלת סופי כשהם מעמיסים את הספה על הטנדר
בדרכם הביתה.
"אני לא יודע" אומר אבא. "הוא בא עם הספה".




















לא משנה מה סופי ובני משפחתה מנסים לעשות (והם בהחלט יצירתיים)
אי אפשר להפריד בין היצור החביב לבין הספה.




















עד ש...

על כך תוכלו להמשיך לקרוא בהמשך הספר המקסים הזה, שדיויד סלונים
הוא גם המאייר שלו וכל עמוד הוא חגיגה נהדרת בה רוקדים יחדיו
בתיאום מושלם איור וסיפור.
דיויד סלונים הוא מאייר וסופר ועל תהליך יצירת האיורים שלו ועל ספרים
נוספים שכתב ואייר אפשר לקרוא כאן.

ולמה נזכרתי דווקא בספר הזה שיצא לאור ב-2005?
כי מתברר שגם לי יש יצור שמחובר לספה.
טוב, לא בדיוק ספה אלא מיטה הודית מסורתית הנקראת Charpai או
Charpoi העשויה מסגרת עץ ואריגת חבלים.

בחלקים עניים של הערים ובמיוחד בכפרים בהודו נוהגים להשתמש במיטות
מהסוג הזה, ורוב אנשי הכפר מצעיר עד זקן בקיאים במלאכת יצירת המיטות.

מיטה מסורתית בעיר העתיקה בדלהי
צילום: ענבר אושפיז























לפני שעזבתי את דלהי (תוכלו לקרוא על כך בפוסט נעים להכיר)
החלטתי להביא לי כמזכרת מיטה כזו.
נסעתי לאחת השכונות בעיר בה יוצרים בעלי מלאכה את המיטות.

צילום: ענבר אושפיז


























שמחה וטובת לב, הצבתי את מיטת העץ והחבל בגינה כאן במודיעין,
מתוך תקווה לנמנם עליה מידי פעם, לנוח מעמל היום, לקרוא ספר.

אך מתברר שיש יצור שבא עם המיטה

























ומה שלא מנסים לעשות, אי אפשר להפריד אותו ממנה.

אם כבר עברתם בסביבה אתם יכולים לנפנף קצת? אוגוסט אתם יודעים

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה